אונקוטסט > סרטן השד > OncotypeDX Breast Cancer Assay

OncotypeDX Breast Cancer Assay

קשורה לטיפול במחלה:

סרטן השד

אוכלוסיית יעד:

מטופלות המאובחנות עם סרטן שד בשלבי המחלה המוקדמים (stage I-III) המבטא הורמונים לאסטרוגן ו /או פרוגסטרון (רצפטורים חיוביים) ושלילי ל HER2

מטרת הבדיקה:

סיוע בהחלטה אם לטפל בכימותרפיה כטיפול מונע הישנות בנוסף לטיפול הורמונלי

סוג הדגימה:

דגימה של רקמת גידול המוצאת בזמן ניתוח / ביופסיה ומקובעת בפאראפין

סרטן השד – שלבים מוקדמים

בשנים האחרונות אנו ערים למודעות ההולכת וגדלה לחשיבות האבחון המוקדם של סרטן השד. בדיקות ממוגרפיה תקופתיות שגרתיות מסייעות באבחון גידולים רבים בשלבים מוקדמים ביותר – עוד לפני שנשלחו גרורות לקשריות הלימפה. במקרים אלו גדל הסיכוי להשגת ריפוי באמצעים כירורגיים. לעתים רבות עולה השאלה האם, בנוסף לטיפול הכירורגי, יש להוסיף טיפול נוסף – טיפול אדג’ובנטי.

סוגי סרטן שד

מקורם של רוב סוגי סרטן השד בצינוריות החלב אשר בשד (ductal cancer) או בבלוטות ייצור החלב (lobular cancer).
סרטן שד פולשני הנו מונח המתאר גידול סרטני אשר התפשט אל הרקמה הסמוכה לצינורית     (Invasive Ductal Cancer; IDC) או לאונית החלב (Invasive Lobular Cancer; ILC) ועלול להתפשט לאזורים נוספים בגוף.
סרטן שד לא פולשני או מקומי מכונה גם סרטן שד in situ. התיאור in situ מורה כי תאי הגידול מוגבלים למקום אחד – וטרם התפשטו לרקמה המקיפה את האונית (Lobular Carcinoma In Situ (LCIS) ) או אל מחוץ לצינורית  (Ductal Carcinoma In Situ (DCIS)).

טיפול אדג'ובנטי בסרטן השד

הטיפול האדג’ובנטי בסרטן השד הוא טיפול הניתן לאחר ניתוח לכריתת הגידול אשר מטרתו לשפר את הסיכויים להחלמה מלאה מהמחלה. טיפול זה מקטין את מידת הסיכון להישנות המחלה ויכול להתבסס על טיפולי קרינה לבית החזה, טיפולים כימותרפיים, הורמונאליים וביולוגיים .

טיפול הורמונאלי אדג'ובנטי

מרבית גידולי סרטן השד הינם בעלי רצפטורים חיוביים לאסטרוגן, כלומר, הם “נשמעים” להוראות הניתנות להם על ידי הורמון המין של האישה – אסטרוגן. הורמון זה, האחראי להתפתחות השדיים בגיל ההתבגרות ולשאר סימני המין והתפקוד המיני של האישה הבוגרת, מעודד התרבות של תאי רקמת השד הבריא אך גם הממאיר.
כאשר הגידול מאובחן כבעל “רצפטורים חיוביים”, המשמעות היא שניתן לתת לאישה טיפול אדג’ובנטי, הכולל בין השאר, גם תרופות המיועדות להפחתת ההשפעה של ההורמון אסטרוגן על רקמת הגידול שבשד, ובדרך זו, להעלות את מידת הביטחון בהחלמתה המלאה של המטופלת לאחר הניתוח.
הפחתת ההשפעה של הורמון האסטרוגן מושגת באחת משתי הדרכים: חסימת הפעילות של הקולטנים לאסטרוגן ברקמת השד המבוצעת, על פי רוב, על ידי התרופה טמוקסיפן, וע”י הפחתת הייצור של ההורמון אסטרוגן אשר יכולה להתבצע על ידי מספר תרופות המכונות יחדיו “מעכבי האנזים ארומטאז”.

סיכויי הישנות המחלה לאחר 10 שנים בקרב חולות המטופלות בטמוקסיפן לאחר כריתה כירורגית עומדים על כ-15 אחוזים.

טיפול כימותרפי אדג'ובנטי

ההחלטה לשלב טיפול כימותרפי אדג’ובנטי במקרים של סרטן שד בשלביו המוקדמים כאשר אין מעורבות של בלוטות הלימפה חייבת להביא בחשבון מחד את הסיכון להישנות המחלה עקב טיפול מקומי (הקרנתי) בלבד, ומאידך, את התועלת הצפויה, הרעילות והתחלואה הקשורים במתן טיפול כימותרפי סיסטמי. הפרוגנוזה של המחלה מושפעת ממספר גורמים, כאשר עם החשובים שבהם נמנים גיל החולה, גודל הגידול, דרגת ההתמיינות של תאי הגידול, ומספר בלוטות הלימפה המעורבות. כאשר מדובר בסרטן שד מוקדם, המבטא קולטנים לאסטרוגן, שאינו מערב את בלוטות הלימפה, ההתלבטות בדבר מתן טיפול כימותרפי סיסטמי עולה, נוכח העובדה שרק 15% מהחולות (המטופלות בטמוקסיפן) יחוו חזרה של המחלה תוך 10 שנים. כלומר, הטיפול הכימותרפי האדג’ובנטי עשוי להיות יעיל רק באחוז קטן של החולות. מכאן, שעל מנת להשיג יעילות בקרב אותן 15%, יש לטפל, שלא לצורך, ב-85% הנותרות.
בסרטן שד המבטא קולטנים לאסטרוגן ומערב בלוטות לימפה, ישנה נטייה ברורה להתחלת טיפול כימותרפי אדג’ובנטי. עם זאת, ישנם מקרים בהם הסיכון להישנות המחלה לאחר כריתה של הגידול ושל בלוטות הלימפה הינו נמוך במיוחד. האם ישנה חובה לשלב טיפול כימותרפי אדג’ובנטי עם הטיפול בטמוקסיפן גם במקרים אלו?

אודות הערכת הסיכון להישנות המחלה

יימות מספר שיטות ואלגוריתמים להערכת הסיכון והתועלת בהוספת טיפול כימותרפי אדג’ובנטי בקרב נשים אלו. חלק מהשיטות משקללות גורמים פיזיים של הגידול, בעוד אחרות מבססות את הערכת הסיכון או הסבירות להישנות המחלה על ידי בדיקת הקוד הגנטי/הפרופיל המולקולרי של תאי הגידול – הערכה המאפשרת בדיקה מקיפה יותר של תאי הגידול, מעבר למאפיינים הפיזיים שלהם.
מחקר שהתפרסם במגזין Journal of Clinical Oncology, בשנת 2011, הראה כי הוספת המדדים הפרוגנוסטיים (כמו – גיל, גודל הגידול ורמת הדיפרנציאציה של הגידול) ביחס לאלגוריתם הניבוי המולקולרי, לא נתנה תוספת מידע סיגניפיקנטית להערכת התועלת הצפויה מהוספת טיפול כימותרפי אדג’ובנטי בקרב חולות סרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן, ללא מעורבות קשריות לימפה.

לשם מה יש לבדוק את הפרופיל המולקולרי של תאי הגידול?

מאחר וקיימת התאמה בין הסיכון להישנות מאוחרת של המחלה לבין התועלת שבטיפול הכימותרפי האדג’ובנטי, ישנה חשיבות לקביעת הפרופיל המולקולרי של הגידול.
קביעת הפרופיל המולקולרי יכולה לסייע בתכנון טיפול המותאם אישית, תוך הערכת הסיכון להישנות מאוחרת של המחלה והתועלת הצפויה מטיפול כימותרפי אדג’ובנטי בקרב אותן נשים אצלן קיים סיכון גבוה להישנות המחלה. בנוסף, בדיקת הפרופיל המולקולרי עשוייה לחסוך טיפול כימותרפי סיסטמי (בעל תופעות לוואי לא מבוטלות) מאותן הנשים הנמצאות בסיכון נמוך להישנות מאוחרת של המחלה.

מחקרים נוספים הוכיחו את התועלת שבשימוש בבדיקה גם כאשר יש מעורבות של קישריות הלימפה. מחקרים אלו הראו כי תוצאות הבדיקה מראות מי מהמטופלות תהנה מהוספה של טיפול כימותרפי סיסטמי בנוסף לטיפול הורמונאלי.
כמו-כן, מחקרים מורים שישנה תועלת בביצוע הבדיקה גם בקרב חולות סרטן שד, בהם מועמדת המטופלת לטיפול טרום-ניתוחי (ניאו-אדג’ובנטי). תוצאות הבדיקה מסייעות בקביעת הסיכויים לתגובה קלינית ופתולוגית (תאית) של הגידול לטיפול הכימותרפי או ההורמונאלי

מחקר שהתפרסם במגזין Journal of Clinical Oncology, בשנת 2006, מצא קשר חיובי מובהק בין הסיכון להישנות המחלה לבין יעילות הטיפול הכימותרפי בקרב חולות סרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן, ללא מעורבות קשריות לימפה. חולות אשר אובחנו כבעלות סיכון גבוה להשנות המחלה הפיקו תועלת רבה מהטיפול הכימותרפי (הפחתה אבסולוטית של 27.6% בשיעור השנות המחלה לאחר 10 שנים), בעוד שחולות שאובחנו כבעלות סיכון נמוך להשנות המחלה לא הפיקו תועלת מהטיפול הכימותרפי (ללא הפחתה בסיכון להשנות המחלה לאחר 10 שנים).

מחקר שהתפרסם במגזין The Lancet, בשנת 2009, בקרב חולות סרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן, פוסטמנאפוזיאליות, עם מעורבות של קשריות לימפה (1- 3 בלוטות מעורבות), הראה כי חולות שאובחנו כבעלות סיכון גבוה להשנות המחלה הפיקו תועלת רבה מהטיפול הכימותרפי בנוסף לטיפול ההורמונאלי (הפחתה אבסולוטית של 19% בשיעור השנות המחלה לאחר 10 שנים), בעוד שחולות שאובחנו כבעלות סיכון נמוך להשנות המחלה לא הפיקו תועלת מהטיפול הכימותרפי (ללא הפחתה בסיכון להשנות המחלה לאחר 10 שנים), למרות מעורבות קשריות לימפה.

בדיקת אונקוטייפ שד

בכדי לברר את הסיכון להישנות מאוחרת של הגידול, מבוצעת אנליזה הבודקת את ביטויים של 21 גנים בתאי הגידול, הנלקחים מביופסיה המוצאת באופן שגרתי בעת הכריתה הכירורגית. אנליזה זו נקראת בדיקת אונקוטייפ שד –Breast OncotypeDX.
מתוך 21 הגנים הנבדקים, 5 גנים משמשים לביקורת. בעוד ביטויים של 16 הגנים הנותרים, נקשר לסיכון לחזרה מאוחרת של המחלה. תוצאות בדיקת אונקוטייפ שד משוקללות לציון יחיד המעיד על הסיכון להישנות מאוחרת של המחלה במהלך 10 השנים הקרובות.
ציון זה נקרא: Recurrence Score (דירוג הישנות) והוא בעל ערך הנע בין 0-100.

המלצות הגופים הבינלאומיים

בשנת 2007 פירסמה האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO) עדכון בנוגע לשימוש בסמני גידול במסגרת המניעה, בדיקות הסקר, הטיפול והמעקב בסרטן השד. בעדכון זה נכתב כי בחולות סרטן שד המטופלות בטמוקסיפן, שמחלתן אינה מערבת את בלוטות הלימפה וגידוליהן נושאים קולטנים לאסטרוגן, בדיקת אונקוטייפ שד – OncotypeDX – יכולה לשמש לניבוי הסיכון להישנות המחלה. אונקוטייפ שד יכולה לזהות חולות שצפויות להפיק תועלת מכסימלית מטיפול הורמונלי בטמוקסיפן בלבד ואינן נזקקות לכימותראפיה. כמו כן חולות עם דירוג הישנות גבוה מפיקות כפי הנראה תועלת רבה יותר מטיפול כימותראפי מאשר מטיפול הורמונלי בטמוקסיפן בלבד.
בשנת 2008 פורסמה המלצה דומה גם ע”י ה-NCCN) National Comprehensive Cancer Network) שבה נכתב כי בדיקת האונקוטייפ שד מומלצת לשימוש בחולות סרטן שד מוקדם לניבוי הסיכון להישנות המחלה ולניבוי התועלת הצפויה מטמוקסיפן.
במסגרת הכנס הבינלאומי ה-12 בנושא סרטן שד שנערך בסנט גאלן (במרץ 2011) – 84% מחברי הפנאל הסכים כי בדיקת אונקוטייפ שד – OncotypeDx יכולה לשמש להערכת תגובה צפויה לטיפול כימי בגידולים המגיבים להורמונים.
בנושא מידת התפשטות המחלה, מומחי הפאנל סברו כי מעורבות בלוטות לימפה לכשעצמה אינה מהווה התוויה לשימוש בטיפול כימי, אם כי מרבית המומחים בקבוצה עושים שימוש בכימותרפיה כאשר יש מעורבות של למעלה משלוש בלוטות.

@