מבנה ותפקוד הריאות | אונקוטסט
סרטן ריאה
סרטן ריאה
אונקוטסט > סרטן ריאה > מידע על המחלה > מבנה ותפקוד הריאות

מבנה ותפקוד הריאות

מערכת הנשימה היא מערכת בגוף האדם המאפשרת את חמצון הדם הדרוש לצורך הפקת אנרגיה ואת פליטת הפחמן הדו חמצני, שהוא תוצר הלוואי לתהליך זה. מערכת הנשימה מורכבת מדרכי אויר עליונות הכוללות את האף, הפה ותחילת קנה הנשימה, ודרכי אויר תחתונות הכוללות את קנה הנשימה, הסמפונות והריאות. בית החזה עצמו כולל גם את עצם בית החזה, הצלעות, השרירים הבין צלעיים ושריר הסרעפת.
שתי הריאות הן בעלות מבנה ספוגי ותופסות את מרבית נפח החזה (חלק הגוף הממוקם בין הצוואר לסרעפת). בין שתי הריאות קיים אזור המכונה המיצר. המיצר מכיל בעיקר את הלב ואת כלי הדם הגדולים שלו, את קנה הנשימה והוושט. במיצר קיימות גם בלוטות לימפה אשר הן נדגמות לעיתים בפרוצדורה ניתוחית.
הריאה הימנית נחלקת לשלושה חלקים הנקראים אונות: האונה העליונה, האמצעית והתחתונה. הריאה השמאלית לעומת זאת, נחלקת לשתי אונות בלבד: העליונה והתחתונה. האוויר הנכנס לריאות בזמן שאיפה הוא עשיר בחמצן. אוויר העשיר בפחמן דו-חמצני שהוא תוצר “פסולת” של תאי הגוף, יוצא אל מחוץ לריאות במהלך הנשיפה.
Lung01
הריאה מורכבת ממערכת צינורות אוויר (הסמפונות) שדרכם עובר האוויר המכיל את החמצן, וממערכת נאדיות שבהן מתבצע חילוף הגזים. הסמפונות הראשיות הן העבות ביותר והן מתפצלות שוב ושוב בתוך הריאות, נעשות קטנות יותר ויותר עד אשר הן נעשות דקות כשערה. הסמפונות הקטנות ביותר מסתעפות בקצותיהן, המאופיינות בהתרחבויות דמויות שקיקים קטנטנים וכדוריים. אלו הם נאדיות הריאה. בנאדיות הריאה עובר החמצן מן הריאות לדם. בד בבד, עובר פחמן דו-חמצני מהדם אל הסמפונות ומשם החוצה דרך מעברי האוויר. הנאדיות שבקצות הסמפונות מוקפות ברשת של נימי דם אשר בהם מתבצע חילוף הגזים. הדם בנימים אלה עשיר בחמצן שהתקבל מהריאות, אותו הוא נושא עימו לכל רקמות הגוף. כל נאדית ריאה מתמלאת ומתרוקנת יותר מ- 15 אלף פעמים ביממה. במהלך כל פעם כזו, תא דם אדום נדחק דרך נים (כלי דם זעיר) שבנאדית – במרחק הקטן ממיליונית הסנטימטר מהנאדית. אם תא הדם לא יתקרב עד מרחק זה, תהליך קליטת החמצן לא יתבצע.
הריאות אינן איבר שרירי, ולכן אינן “נושמות בעצמן”. על תהליך הנשימה אחראים קרום הריאה (פלאורה), הסרעפת והשרירים בין הצלעות. הריאות עטופות בשני קרומים- קרומי האדר (Pleura). ביניהם נמצא מעט נוזל השרוי בלחץ נמוך יחסית ללחץ האוויר כך שהקרומים נשארים צמודים זה לזה. קרום האדר הראשון צמוד לריאה והשני מחובר לדפנות בית החזה. בעת שאיפה, מתרחב חלל החזה ויחד איתו הקרום המחובר אליו, שני הקרומים נשארים צמודים וכך הקרום המחובר לריאות גורם להרחבתן, ליצירת תת לחץ בתוכן וכך מתאפשרת כניסת אוויר באופן פסיבי. האזור במוח ששולט על הנשימה נמצא בגזע המוח, והוא פועל באופן עצמוני, זו הסיבה שתהליך הנשימה כעיקרו הוא תהליך לא רצוני. עם זאת, לאזור מוחי זה קשר גם לקליפת המוח, מה שמאפשר באופן חלקי לבצע נשיפות ושאיפות גם באופן רצוני עד מידה מסוימת.
שתי הריאות מכילות כ- 6 ליטר אוויר. בכל נשימה, כ- 500 מיליליטרים של אוויר נעים פנימה, אולם אם ניקח שאיפה עמוקה, נוכל לשאוף עוד 3 וחצי ליטרים. בכל שאיפה, רק 350 מיליליטרים מתוך חצי ליטר האוויר הנשאפים בדרך כלל, מגיעים אל נאדיות הריאה ומהן אל הגוף. ביום, שואפות הריאות כמיליון ליטרים של אוויר.